אנחנו יכולים לשבת פה ולשאול את אחת השאלות הרטוריות ביותר שניתן לשאול – מי לא אוהב פיצה? סביר להניח שלא נמצא הרבה אנשים כאלו. הפיצה היא בין המאכלים הפופולריים ביותר שקיימים לא רק בארץ, אלא גם בעולם כולו ולכן, אנחנו יכולים לשבת פה ולשאול שאלות רטוריות. אנחנו גם יכולים לשבת פה ולספר לכם כמה פופולרית הפיצה ברחבי העולם ואיך היא הגיעה אלינו כל הדרך מאיטליה (כאשר עברה בדרך בניו-יורק). אבל אנחנו יכולים גם פשוט לספר לכם את העובדה הנפלאה ביותר שקיימת בכל הנוגע לפיצה – יש מגוון רחב של סוגי פיצות. כל כך רחב, עד שסביר להניח כי לא נוכל להספיק ולספר לכם על כולן. אבל אפשר לנסות.
הפיצה הנפוליטנית
הפיצה הראשונה במסע שלנו, היא הפיצה הנפוליטנית. כמו ששמה מרמז – היא מגיעה אלינו הישר מנאפולי שבדרום איטליה. הייחוד של הפיצה הנפוליטנית היא בניגוד בין שוליה העבים לבין חלקה הפנימי המורכב מבצק רך ודק במיוחד. באופן מסורתי, נאפת הפיצה הנפוליטנית בתנור לבנים ובחום גבוה והיא מהירה להכנה – כשישים שניות מרגע הכנסתה לתנור הלבנים ועד לרגע בו היא מוכנה לחלוטין. ישנן שתי דרכים מרכזיות להגשתה, האחת כפיצת מרינרה עם בזיליקום, אורגנו, ממרח עגבניות ושמן זית והשנייה שמוכרת מעט יותר לקהל הישראלי, היא כפיצת מרגריטה עם מוצרלה, עגבניות ובזיליקום.
הפיצה הרומאית
הישר מרומא, מגיעה אלינו הפיצה הפריכה והאוורירית ביותר שניתן למצוא במגוון סוגי הפיצות השונים – הפיצה הרומאית. לעומת הפיצה הנפוליטנית, מדובר בפיצה עבה יותר, בעלת צורה מאורכת ותחתית קריספית במיוחד. היא בעלת אחוזי גלוטן וחלבון גבוהים יותר מהפיצה הנפוליטנית וגם זמן הכנתה, ממושך יותר. רק שלב הכנת הבצק לפיצה הרומאית, יכול לקחת מעל 24 שעות, שכוללות בתוכן את יצירת הבצק והכנסתו לקירור ממושך. גם שלב האפייה של הפיצה ארוך יותר – כעשר דקות בהן מכניסים תחילה את הבצק עם רוטב העגבניות ולאחר חמש דקות – מוסיפים את המוצרלה. והתוצאה? פיצה קראנצ’ית, אוורירית וטעימה.
פיצה ביאנקה
פיצה ביאנקה או בעברית – הפיצה הלבנה. אמנם מדובר בפיצה שמוכרת פחות מחוץ לאיטליה, אך לאו דווקא פחות טעימה. היא שונה מאוד מסוגי הפיצה הקלאסיים שמוכרים לרובנו, בכך שאת רוטב העגבניות, מחליפים ברוטב פסטו או רוטב על בסיס שמנת. שאר הפיצה (הבצק, הגבינה והתוספות) דומה בהכנתו לפיצות האחרות.
קלצונה
נכון, לא מדובר בדיוק בסוג של פיצה, אך הקלצונה (בתרגום חופשי “גרב”), דומה מאוד במרכיביו ובאופן הכנתו לפיצה. המרכיבים הם אותם מרכיבים – רוטב עגבניות וגבינת ומוצרלה, אך ההבדל היחידי הוא שלפני אפיית הבצק, הוא מקופל לשניים ויוצר למעשה צורה של חצי סהר. כך נוצר לנו מאפה פיצה טעים וקריספי במיוחד, שיכול להכיל בתוכו גם את התוספות השונות שיכולות להגיע עם כל פיצה.
אם במקרה אתם מחפשים מסעדה איטלקית בתל אביב שתוכל להגיש לכם את כל הפיצות הטעימות האלו ועוד – אתם מוזמנים להגיע לסופיצה מסעדה איטלקית, אבל תגיעו רעבים. יש פיצה.
